החלטה בתיק בש"פ 7331/05

1.        בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגנית-הנשיא ר' אבידע), בתיק ב"ש 20972/05, מיום 14.7.05, לפיה דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת העורר לקבוע חלופת מעצר בעניינו והורה להשאירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.        כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 30.3.05, אשר על פיו הועמד העורר לדין בגין עבירות מין במשפחה (מעשים מגונים), לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן בגין אותה העבירה בצירוף נסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק;

           על-פי עובדות כתב האישום, בשתי הזדמנויות, אשר בהן שהה העורר בסלון דירתו עם בתו (להלן: המתלוננת), ביצע בה מעשים מגונים וזאת בניגוד לרצונה. 

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 9.5.05, הורה בית-המשפט, כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו. עוד נקבע בהחלטה, כי שינוי בנסיבות עשוי להוות פתח לבקשה לעיון חוזר.

           בעקבות החלטה זו הגיש העורר ערר לבית-משפט זה, במסגרתו, המשיבה לא התנגדה להגשת בקשה לעיון חוזר לבית-המשפט המחוזי על-ידי העורר ובעקבות כך הערר נמחק.

           לפיכך, עתר העורר במסגרת בקשה לעיון חוזר, לשחררו בערובה לבית אחותו, כאשר על-פי החלופה המוצעת, ישהה בתנאים של מעצר-בית מלא בבית אחותו ובכל עת יפקחו עליו שנים מתוך שלושה ערבים - שני אחיו ואחותו. בנוסף, הציע העורר, כי בכל עת יהיה נתון לפיקוח אלקטרוני.

           ביום 14.7.05, דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת העורר לעיון חוזר, בקובעו, כי בבוא בית-המשפט לאזן בין זכותו של העורר לחירותו לבין ההשלכות העשויות להיות לעניין שחרורו על המתלוננת עולה, כי אין לקבל את החלופה למעצר. לפיכך, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאחר שבחן את חלופת המעצר, אפשרויותיה השונות וביניהן גם את האפשרות של שימוש בפיקוח אלקטרוני, חלופת המעצר לא תוכל לעמוד במקרה זה.

           על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.        בא-כוח העורר טוען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא שקל את חלופת המעצר שהוצעו לו די הצורך. לטענתו, ראוי לקבוע חלופת מעצר בעניינו של העורר, שכן על-פי כל הקביעות של שירות המבחן מדובר בעורר שמסוכנותו בינונית עד גבוהה, אשר ניתן לנטרלה על-ידי שחרורו בפיקוחם של שלושה אנשים. מפקחים אלו הינם ללא עבר פלילי וישגיחו עליו כל שעות היממה ובנוסף לכך יצורף גם כלי פיקוח אלקטרוני. בנוסף, טוען בא-כוח העורר, כי יש להתחשב בעובדה, כי לעורר אין כל עבר פלילי הכולל עבירות מין ובמקרה זה נסיבות המקרה אינן מצביעות על מעשים חמורים במיוחד וכי אף יש להתחשב בעובדה, שהעורר זכה לאמון בית-הדין הרבני בכל הנוגע למשמורת על ילדיו. לפיכך, טוען בא-כוח העורר, כי יש לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר לבית אחותו תוך פיקוח צמוד של אחיו.

           מנגד, בא-כוח המשיבה תומך את יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי וטוען, כי חלופת המעצר לא תוכל לעמוד במקרה זה. לטענתו, כאשר מדובר בחלופת מעצר הכרוכה במרכיבים כה רבים, יש אפשרות, כי מרכיב אחד יכשל בתפקידו ואז כל החלופה תהא רעועה וקשה יהיה ליתן בה אמון.

           לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. לאור הנסיבות שבעניינו, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המתלוננת הינה מלאת פחדים וכמעט איננה יוצאת מבית אמה, בו היא שוהה במהלך החופשות. כמו-כן, הביעה האם את חששה, כי במידה וישוחרר העורר, הוא ייצור קשר עם אחיה של המתלוננת, דבר אשר עשוי להוות גורם של לחץ עליה.

           בנוסף, מן התסקירים השונים שהוגשו עולה, כי אחותו של העורר, יצרה עם המתלוננת קשר בעת שזו שהתה בפנימייה והביעה כעס כלפיה על כך שעירבה את המשטרה בעניין. כמו-כן עולה, כי מלבד האחות, כועסת משפחת העורר על המתלוננת, בעקבות גילוי הפרשה נשוא ערר זה. בהקשר זה, יש לציין, כי אחותו זו של העורר, ושני אחיו האחרים, הם אלו אשר אמורים על-פי בקשת העורר, לשמש לו כערבים ומפקחים.

           בנוסף, בתסקיר המעצר מיום 5.7.05, נקבע ביחס לאחיו של העורר, כי ההתרשמות ממנו הינה של אדם פאסיבי, אשר אינו מעורה בחייו של העורר ולא ברור באם יש באפשרותו כלל להציב לו גבולות ברורים לאורך זמן. כמו-כן, ראוי להדגיש, כי העורר הינו מכור לאלכוהול וכי לא נראה, כי חל כל שינוי בעמדותיו כלפי המתלוננת.

           מכל האמור לעיל, לא נראה, כי חלופת מעצר, הינה אפשרות נכונה וראויה, לפחות בשלב זה.

           סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           ניתנה היום, י"ח באב תשס"ה (23.8.05).

                                                                                                ש ו פ ט